אמורא

See also: אַמורא

Aramaic

Noun

אֲמוֹרָא • (amora) m (plural אמוראים)

  1. speaker
    • בראשית רבה ע, טז
      [כט, יז] "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת", אֲמוֹרָאֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תִּרְגֵּם קוֹדְמוֹי: וְעֵינֵי לֵאָה הֲווֹ רַכִּיכִין, אֲמַר לֵיהּ: עֵינוֹהִי דְּאִימָּךְ הֲווֹ רַכִּיכִין
      (please add an English translation of this quotation)
  2. (historical, Judaism) One of the Amoraim, sages of the Gemara.

Hebrew

Etymology

Borrowed from Aramaic אֲמוֹרָא (“speaker”).

Noun

אָמוֹרָא • (amorá) m (plural indefinite אָמוֹרָאִים)

  1. (historical, Judaism) One of the Amoraim, sages of the Gemara.

Yiddish

Noun

אמורא • (amoyre) m, plural אמוראים (amoyroyem)

  1. (nonstandard) Unpointed form of אַמורא (amoyre).
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.