בילבל

Hebrew
Root
ב־ל־ב־ל (b-l-b-l)

Etymology

From the root ב־ל־ב־ל (b-l-b-l). Compare بَلْبَل (balbal).

Verb

בילבל / בִּלְבֵּל • (bilbél) third-singular masculine past (pi'el construction, passive counterpart בולבל / בֻּלְבַּל)

  1. to confuse, to bewilder, to perplex
  2. to throw off balance, to confound
  3. (slang) penis, probably as an alternation of בולבול

Conjugation
Conjugation of בילבל / בִּלְבֵּל (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first בילבלתי / בִּלְבַּלְתִּיבילבלנו / בִּלְבַּלְנוּ
second בילבלת / בִּלְבַּלְתָּבילבלת / בִּלְבַּלְתְּבילבלתם / בִּלְבַּלְתֶּםבילבלתן / בִּלְבַּלְתֶּן
third בילבל / בִּלְבֵּלבילבלה / בִּלְבְּלָהבילבלו / בִּלְבְּלוּ
present מְבַלְבֵּלמְבַלְבֶּלֶתמְבַלְבְּלִיםמְבַלְבְּלוֹת
future first אֲבַלְבֵּלנְבַלְבֵּל
second תְּבַלְבֵּלתְּבַלְבְּלִיתְּבַלְבְּלוּתְּבַלְבֵּלְנָה1
third יְבַלְבֵּלתְּבַלְבֵּליְבַלְבְּלוּתְּבַלְבֵּלְנָה1
imperative בַּלְבֵּלבַּלְבְּלִיבַּלְבְּלוּבַּלְבֵּלְנָה1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.

Derived terms
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.