הימר

to-infinitive: לְהַמֵּר
action noun: הימור / הִמּוּר

Hebrew

Root
ה־מ־ר (h-m-r)

הימר / הִמֵּר • (himér) third-singular masculine past (pi'el construction)

Conjugation of הימר / הִמֵּר (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לְהַמֵּר action noun: הימור / הִמּוּר
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	הימרתי / הִמַּרְתִּי		הימרנו / הִמַּרְנוּ
	second	הימרת / הִמַּרְתָּ	הימרת / הִמַּרְתְּ	הימרתם / הִמַּרְתֶּם	הימרתן / הִמַּרְתֶּן
	third	הימר / הִמֵּר	הימרה / הִמְּרָה	הימרו / הִמְּרוּ
present		מְהַמֵּר	מְהַמֶּרֶת	מְהַמְּרִים	מְהַמְּרוֹת
future	first	אֲהַמֵּר		נְהַמֵּר
	second	תְּהַמֵּר	תְּהַמְּרִי	תְּהַמְּרוּ	תְּהַמֵּרְנָה¹
	third	יְהַמֵּר	תְּהַמֵּר	יְהַמְּרוּ	תְּהַמֵּרְנָה¹
imperative		הַמֵּר	הַמְּרִי	הַמְּרוּ	הַמֵּרְנָה¹
notes		Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.